הסדרה הייתה מועמדת לשלושה פרסי האקדמיה הישראלית:
הסדרה הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר.
בשנת 2001 נפלו רקטות ראשונות מתוצרת חמאס מעזה בשדרות. בהתחלה הן לא גרמו נזק וכמעט אף אחד לא התייחס אליהן. בשנת 2004, נהרג בשדרות הילד בן ה-4 אפיק אוחיון, והלחץ גבר. אזעקת צבע אדום הותקנה בשדרות. מותו של אפיק גרם לדני גולד ממשרד הבטחון לבחון איך אפשר להגן על ישובי הדרום מפני רקטות. בשנים 2006-7 ולאחר עליית חמאס לשלטון, התגבר ירי הרקטות לעוטף עזה. שר הביטחון עמיר פרץ, תושב שדרות, החליט על קידום פתרון הגנתי לירי ובחן את מערכת כיפת ברזל. ב-2008 החמאס מצליח לירות רקטות איראניות שמגיעות לכל דרום ישראל כולל באר-שבע ואשדוד. במסגרת זמן של 3 שנים בלבד, מפותחת מערכת כיפת ברזל ומבצעת את היירוט הראשון. אבל האם כל סיפור האנשים שנפגעו לאורך השנים מרקטות מעזה ויצירתה של "כיפת ברזל" הוא סיפור גבורה שיש איזה לקח בצידו? או שאולי הוא פרומו למה שהולך לקרות בהמשך בכל רחבי ישראל?
קרדיטים
יוצרים | נתי דינר ואורי בר-און
תסריט ובימוי | אורי בר-און
קריינות | קובי אוז
הפקה | נתי דינר, חזי בצלאל
צילום | אלירן קנולר
עריכה | רון גולדמן
מוזיקה מקורית | אופיר ליבוביץ
סאונד | שי פחימה וישי אילן